רשמי פולין: ניצחון הטוב על הרע

עדן בן טובים י"ב 2

אני חוזרת ממסע. מסע שלרגעים לא רציתי לצאת אליו ולרגעים ספרתי את הימים לקראתו. התלבטתי, לעיתים התרגשתי וציפיתי, לעיתים חששתי ופחדתי. היו רגעים בהם שאלתי את עצמי למה אני צריכה את זה, והאם זה יתרום לי. היו רגעים בהם חשתי ידיעה ברורה ובטוחה שזו חובתי ושליחותי. ואלו החיים דינמים ומורכבים. המסע הזה הוכיח לי זאת בחוזקות ובעוצמות אחרות.

בין פסטורליות לגיא הריגה הבנתי שאין אמת אחת, אין רגש אחד, אין תחושה אחת. הכל נע ונד, הכל זמני, הכל בר חלוף, אנו נעים במעגל, רצים בתוך גלגל היקום. פעם למטה פעם למעלה. הזמן לא עוצר, דבר לא מובטח או בטוח, רגע אחד אני על אדמת פולין בוכה את כאבם של עמי, של משפחתי שנלקחו לתאי הגז ולמשרפות ורגע אחר בדיוק שבוע אחר כך אני על אדמת ארץ ישראל הולכת עם חברותיי להופעה לה חיכיתי זמן רב.

הרע קיים כשם שהטוב קיים, האהבה קיימת כשם שהשנאה קיימת, ואם אדם זוכה להיות בצד של הטוב הוא צריך להוקיר, להעריך ולשמר.

פתאום הבנתי איזו ברת מזל אני, איזה מזל שאני לא שם, איזה מזל שהמשפחה שלי הצליחה להינצל ולנצח בגבורה את הרוע. איזה מזל שאני כאן. אני מנסה לחשוב במה נאחזו אותם אנשים שראו כל כך הרבה מהחושך? מה נתן להם תקווה לא לוותר על החיים? מה גרם להם לקום כל בוקר מחדש עם רצון לשרוד ולהינצל? אין לי תשובה אחת ברורה אך אני יודעת שאם לא אותה תקווה ואותו רצון חסר פשרות לחיות, אני לא הייתי כאן היום. בסופו של דבר, החיים חזקים מן המוות.

אני אסירת תודה לאותם אנשים שבזכותם הבנתי שלנהל שגרה, לקום לבית ספר,להתלונן על ההורים, לקטר לחברות זו זכות ומתנה גדולה הבנתי שאני צריכה לקום כל בוקר עם חיוך על הפנים ולהגיד תודה.

תודה לאלוהים על הזכות לחיות בעולם בו יש ערך לחיי אדם.

תודה שיש לי מדינה , בית והורים תומכים.

תודה שיש לי את היכולת לדעת את העבר ולעשות הכל כדי לא לשכוח. תודה שיש לי את היכולת להשמיע את קולי, להשפיע , להוביל ולשנות.

חזרתי מהמסע, יצאתי מלוע האדמה הבוכייה, שבתי כדי לקדש ולחגוג את החיים, לצחוק אותם, לבלוע אותם. בעולם שנברא באהבה, כפי שכתוב בכל אגדת ילדים ידועה- הטוב תמיד ינצח את הרע.